חמדאן(המנוח) ואח' נ' שאול גואטה בע"מ ואח'

החלטה

1. לפני בקשה להורות על צירוף המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) כנתבע 3 בתיק.

2. רקע כללי:

א. התובעים הנם עיזבון המנוח חוסין חמדאן ז"ל (להלן: המנוח).

ב.המנוח נפטר ביום 7.2.12 בעת שעסק בפירוק ציוד כבד במפעל "צמת".

ג.עניינה של התביעה שלפני בבקשת התובעים להכיר ביחסי עבודה בין המנוח לבין הנתבעים 1-2, אשר העסיקו אותו כמעסיקים במשותף.

ד. בשלוש השנים קודם לפטירתו קיבל התובע תלושי שכר מהנתבעת 1 והועסק באתרים שלה, כאשר מידי פעם הושאל לעבודה אצל הנתבע 2. לטענת התובעים, תלושי השכר של המנוח אינם משקפים את שכרו האמיתי, אשר יש בו כדי להשליך על גובה קצבת התלויים אשר תתקבל מהמל"ל, ככל ויקבע על ידי בית הדין כי המנוח נפטר כתוצאה מתאונה בעבודה.

עוד טוענים התובעים כי המנוח היה מועסק בעת פטירתו על ידי הנתבעים 1-2 אשר לא הנפיקו תלוש שכר לחודש עבודתו האחרון. משכך, תביעתם של התובעים לקצבת תלויים נדחתה על ידי המל"ל, מהטעם שהמנוח לא היה עובד שכיר ולא עובד עצמאי בעת פגיעתו בהתאם למכתב מיום 28.1.14 (נספח א' לכתב התביעה המתוקן).

ה.בכתב הגנתה טוענת הנתבעת 1 כי יחסי העבודה בינה לבין המנוח הסתיימו ביום 31.12.11 עם התפטרות המנוח, כאשר לאחר מועד זה לא היה לנתבעת 1 כל קשר עימו. במועד התאונה, לא התקיימו יחסי עבודה בין הנתבעת 1 למנוח והיא לא הייתה מעסיקתו. עוד טוענת כי למיטב ידיעתה, הנתבע 2 הוא שהעסיק את המנוח בזמן הרלוונטי לתאונה וזאת אף כפי שעולה מכתב התביעה. זאת ועוד, הנתבעת 1 מפנה לסתירה העולה מכתב התביעה לפיה מחד נכתב כי לנתבעת 1 אין זיקה לפרוייקט בו עבד המנוח בקיבוץ צאלים, ואילו מאידך נכתב כי העבודה הייתה תחת פיקוח הישיר של הנתבעת 1. לטענתם, מדובר בטענות עובדתיות סותרות אשר אין לקבלן. אי לכך, טוענת כי יש לדחות את התביעה כנגדה.

ו.הנתבע 2 טוען בכתב הגנתו, כי מעולם לא העסיק אדם אחר בשכר או במשכורת וכי הוא עובד כעצמאי, ומכאן כי לא התקיימו יחסי עבודה בינו לבין המנוח ויש לדחות התביעה כנגדו. עוד טוען כי הוא לא היה אחראי על קבלתו לעבודה ופיטוריו של המנוח, כי לא קבע את תנאי עבודתו של המנוח ולא הייתה לו כל שליטה עליו למעט הנחיות או הוראות הנדרשות כאשר שני אנשים עובדים בשיתוף פעולה באותו מקום עבודה. לטענתו, הניסיון ל"תפור" ראיות כאילו המנוח הועמד לרשותו, או כאילו הוא שימש כקבלן משנה של הנתבעת 1 הינו ניסיון פסול אשר דינו להידחות.

3.ההליכים המשפטיים:

א. ביום 23.10.12 הגישו התובעים כתב תביעה כנגד הנתבעים 1-2 וכן כנגד המל"ל כנתבע 3, בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ב.בדיון הקדם שהתקיים ביום 11.4.13 קבע כב' השופט גלם, כי התיק יועבר לבית הדין האזורי לעבודה בת"א לאור ההסכמה כי מקום עבודתו העיקרי של המנוח היה באזור המרכז. עוד נקבע, כי המל"ל ימחק מהתביעה מהטעם שהתובעים טרם הגישו בקשה לקצבת תלויים, כאשר נשמרת לתובעים האופציה להגיש תביעות למל"ל, וככל שלא יקבלם אף להגיש תביעות לבית הדין לעבודה.

ג.ביום 16.10.13 התקיים דיון קדם בפני במסגרתו טענו התובעים כי יש לצרף מחדש את המל"ל להליך וזאת בשל הגשת התביעה לקצבת תלויים, אשר הוגשה במהלך אפריל 2013.

בית הדין התיר לתובעים להגיש בקשה לצירוף נתבע ולאחר קבלת תגובות המשיבים, הגישו התובעים טיוטת כתב תביעה מתוקן ביום 23.3.14.

ד.אציין כי במסגרת תשובת התובעים, הודיעו התובעים כי הגישו תביעה כנגד החלטת המוסד מיום 28.1.14 הדוחה את התביעה לקצבת תלויים, בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (ב"ל 50025-10-13).

4. טענות הצדדים בלקיפת אגוז:

א.התובעים מבקשים כי המוסד לביטוח לאומי יצורף כצד להליך, וזאת משני טעמים עיקריים. לטענתם, צירוף המוסד כנתבע יאפשר חסכון בזמן שיפוטי וימנע הכרעות סותרות, מקום בו מבוקש להצהיר כי שכר המנוח היה גבוה יותר מאשר נרשם בתלוש. עניין זה ישליך אף על הערעור על החלטת המל"ל לדחות את התביעה לקצבת התלויים, מקום בו הקצבה מושפעת מגובה השכר. מעבר לכך, מדובר באותם העדים ואותן הראיות ואי צירוף המל"ל עשוי להוביל לקבלת הכרעות סותרות על בסיסן. זאת ועוד, משהנתבעים 1-2 טוענים כי לא העסיקו את המנוח בתקופת הפגיעה נדחתה התביעה לקצבת תלויים על ידי המוסד. משכך, יש להכריע קודם בשאלות מי העסיק את המנוח ביום הפגיעה ומה גובה שכרו ולאחר מכן לדון בתביעה כנגד המל"ל.

ב.הנתבעת 1 טוענת, כי הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי לפיו שכרו של המנוח היה גבוה יותר מהנקוב בתלושי השכר שלו וזאת לצורך חישוב קצבת התלויים אשר שילם או ישלם להם מל"ל. משכך, אין הנתבעת 1 נדרשת על מנת ללבן את הסוגיות שבין התובעים למל"ל. עוד טוענת כי לא נדרש ניהול הליך כפול אלא יש לנהל תביעה מול המל"ל.

ג.הנתבע 2 טוען כי מדובר בתביעה תיאורטית או מוקדמת, מאחר שלא הוכרה זכותם של התובעים לקצבת תלויים. לפיכך, הבירור צריך להתבצע בין התובעים למל"ל, באופן שהנתבע 2 אינו בעל דין נדרש, ומכאן יש להסתפק בהזמנתו לעדות בהליך בין התובעים למל"ל.